נועם ומור

הכרתי אותם אחרי חוויה לא טובה שעברו עם גופים פורמליים שלא הצליחו להבין את צרכיהם ומה חיפשו.

הם הכירו בגיל 17. בתור סטורי טלר, זה לכאורה אמור להיות סיפור נדוש. יהיו אפילו שיאמרו משעמם. אבל כשאני מסתכל על סיפור היכרות של זוג, אני מסתכל על ניואנסים של אהבה שלא נאמרים בשיחה או במפורש, אלא בסב טקסט.

הם הכירו בתקופה נהדרת, Sweet16, כשכל קשר חדש מלווה בתחושות מאוד חזקות. הם עברו ביחד תקופות חיים משוגעות כמו את סוף הלימודים, צבא ותארים אקדמאיים. היו הרבה הזדמנויות ופיתויים בדרך, אבל האהבה שלהם היתה ועודנה חזקה ואינה ברורה מאליה: כל כך הרבה שנים ביחד ובעוצמות, רק כדי להגיע לרגע מיוחד זה.

טקס החופה נכתב בצורה קלילה, הומוריסטית, (גם) עם בדיחות פרטיות ועם תוכן שכלל דרישות של ההורים לאלמנטים מתוך הטקס המסורתי ומלל שהמציאו בעצמם (ביחד איתי כמובן).

היה שמח מאוד! כבוד בשבילי!